כדי להרגיש שכל זה אושר צריך לב פשוט וצנוע (102)
הדת זה אופיום להמונים
שאלוהים יתן גם לנו, הגברים, שכל!
אני לא רוצה צרות! אתה לא רוצה צרות? החיים זה צרות, המוות הוא לא.
כבר הגעתי לכזה שפל, שאם היה עלי לבחור, להתאהב באיזו אישה או לקרוא איזה ספר טוב על אהבה, הייתי בוחר בספר.
מי שיכול לשכב עם אשה ולא שוכב איתה, חוטא חטא גדול
אם יש גיהנום, אני אלך לגיהנום, וזאת תהיה הסיבה. לא כי גנבתי או הרגתי או נאפתי, לא ולא! כל זה כלום, אלוהים ימחל. אבל אני אלך לגיהנום כי באותו לילה אישה חיכתה לי על המזרון שלה ואני לא הלכתי...
מה התועלת בלדפוק לחירש על הדלת?
במהירות הבזק היה ממיר בתוכו את הרווח והופך אותו למסעות, נשים והרפתקאות חדשות
כנפיים – כך היה קורא לכסף
המוח שלי הוא לא מאה אחוז. וכול להיות שהוא מאה ועשר, יכול להיות תשעים, אבל מאה אחוז הוא לא, זה בטוח.
אני מדמיין את אלוהים דומה לי בדיוק רק יותר גבוה, יותר חזק, יותר מטורף; ובן-אלמוות.
אבל על זה בשום אופן הוא לא סולח. אוי ואבוי לו לגבר שהיה יכול לשכב עם אישה ולא עשה את זה. אוי ואבוי לה לאשה שהיתה יכולה לשכב עם גבר ולא עשתה את זה
האושר האמיתי זה שלא תהיה לך שום שאיפה ושתעבוד כמו חמור... שתחיה רחוק מבני-האדם, שתאהב אותם ושלא יהיה לך צורך בהם.
עכשיו שעברתי את השישים... העולם קטן עלי!
אם הוא (אלוהים) לא קיים? אז, הכל שווה לתחת!
הפעולה, הפעולה, גאולה אחרת לא קיימת.בראשית היתה הפעולה – ובאחרית
הרבה אנשים מפחדים מההבל; אני ניצחתי אותו.הרבה אנשים חושבים; אני אין לי צורך לחשוב. אני לא שמח על הטוב ולא מצטער על הרע
הזיקנה זו בושה גדולה
בחוזה שלי עם החיים לא התחייבתי לתאריך
השטויות שלי... המחשבות שלי... החולשות שלי ... מה ההבדל בין שלושת אלה
הרפתקאות מבריאות אותי
ויהי הבן-אדם; אלוהים הושיט את היד שינשק לו אותה, אבל הבן-אדם סילסל בשפם שלו ואמר: תעשה מקום לעבור, יא זקן
החיים חולפים מהר ושוב לא תנתן לך, לעולם ועד, עוד הזדמנות
כשהייתי קטן נמצאתי בסכנה שאפול לבאר; כשגדלתי נמצאתי בסכנה שאפול למילה 'נצח' ועוד לכמה וכמה מילים אחרות: 'אהבה', 'תקווה', 'מולדת', אלוהים'. כל שנה היה נראה לי שנחלצתי, שהתקדמתי. לא התקדמתי; רק שיניתי מילה, וקראתי לזה שיחרור
אם אנחנו נאכל ונשבע, אנחנו נשכח. זה מה שאני רוצה, זה מה שנותן לאוכל ערך
המוח הנכה, כמו הגוף הנכה, מעוררים אצלי בליל של אנטיפתיה, חמלה וגועל-נפש
רק מעטים יכולים לחיות את הניצחיות גם בחיים בני-החלוף האלה
אני חי אותן, את כל התעלומות שאתה אומר ואין לי זמן... אין לי זמן לתפוס בקשקשן הזה, העט, וככה העולם נופל לידיים של הסופרים
כן, אתה מבין עם השכל. אתה אומר: נכון, לא נכון; זה כזה, זה לא כזה; אתה צודק, אתה לא צודק. אבל מה יוצא מזה?אני מסתכל על הידיים שלך, על הרגליים שלך, על החזה שלך בזמן שאתה מדבר, וכל אלה נשארים אילמים, לא אומרים כלום כאילו אין להם דם. אז מאיפה אתה יכול להבין? מהראש? פפפ!
גמרתי עם המולדת, גמרתי עם הכמרים, גמרתי עם הכסף, נהייתי בררן. אני מסנן יותר ויותר, מוריד מהעול. איך אני אגיד לך את זה? אני משתחרר, נהיה בן-אדם
כל זמן שקיימת מולדת הבן-אדם יישאר חיה רעה, חיה רעה לא מאולפת
לא משנה אם אין לך ראש; שיהיה לך כובע, זה מספיק (לעשות הרושם הנכון על החברה)
תתנפל על העבודה, על היין, על האהבה ושלא תפחד לא מאלוהים ולא מהשטן. זה מה שזה נקרא גבר!
אם היו לי שני בנים, אחד ניושב בשכל, איש משפחה מחושב, ירא אלוהים, והשני הולל, נוכל, זללן, רודף נשים, עבריין נמלט, הייתי בטח מזמין את שניהן לשולחן שלי. אבל אני לא יודע, הלב שלי היה בטח עם השני (אלוהים לא שולח אף אחד לגיהנום, הוא אוהב את כולם וסולח)
לפתע, ברגע שתפסתי שנשארתי לבדי, הזדקנתי
המסקנה המעיתה....,הנחמה הנוראה: כל מה שקרה, לא רק שהיה צריך לקרות אלא גם מין הראוי היה שיקרה
עמוק בתוכי חשתי, שהמדרגה העליונה שהבן-אדם יכול להגיע אליה היא לא הדעת, גם לא הסגולה הטובה, גם לא הטוב, גם לא הנצחון; אלא משהו אחר, יותר גבוה, יותר הרואי ונואש: היראה, האימה הקדושה. מה יש מעבר לאימה הקדושה? השכל של הבן-אדם לא יכול להמשיך הלאה.
להגיד 'כן' להכרח, להמיר את הבלתי נמנע בהכרעה חופשית שלך עצמך, זוהי אולי הדרך האנושית היחידה לגאולה. ידעתי את זה ולכן לא אמרתי דבר
האשה האמיתית נהנית מהעונג שהיא נותנת לגבר יותר מאשר העונג שהיא מקבלת ממנו
שלושה סוגים של בני אדם: אלה ששמים להם למטרה לחיות את החיים שלהם: לאכול, לשתות, להתנשק, להתעשר, לעשות שם.... יש את אלה ששמים להם למטרה לא את החיים שלהם אלא את החיים של כל בני-האדם: הם נלחמים להאיר את עיניהם, לאהוב אותם, להיטיב איתם ככל שהם יכולים. ולבסוף יש את אלה ששמים להם למטרה לחיות את החיים של היקום: כולם, בני-אדם, חיות, צמחים, כוכבים, הם אחד, אותה מהות שנלחמת אותו קרב איום: איזה קרב? להמיר את החומר ולעשות ממנו רוח.
לא לפגוע אף פעם בלב של בן-אדם
פסגת המאמץ – האי-מאמץ
האושר פירושו למלא את חובתך. וככל שהחובה יותר קשה, ככה האושר יותר גדול...
התוכנית הגדולה שלנו לבנות מנזר ... בלי אלוהים, בלי שטן, עם בני אדם חופשיים...
(בשביל להיות חופשי) ... בשביל זה צריך שיגעון.. הכול או לא כלום! אבל אתה, יש לך שכל, וזה מה שידפוק אותך. המוח הוא חנווני, מנהל פנקסים, כותב, כך וכך נתתי, כך וכך לקחתי, זה רווח, זה הפסד
הדת זה אופיום להמונים
שאלוהים יתן גם לנו, הגברים, שכל!
אני לא רוצה צרות! אתה לא רוצה צרות? החיים זה צרות, המוות הוא לא.
כבר הגעתי לכזה שפל, שאם היה עלי לבחור, להתאהב באיזו אישה או לקרוא איזה ספר טוב על אהבה, הייתי בוחר בספר.
מי שיכול לשכב עם אשה ולא שוכב איתה, חוטא חטא גדול
אם יש גיהנום, אני אלך לגיהנום, וזאת תהיה הסיבה. לא כי גנבתי או הרגתי או נאפתי, לא ולא! כל זה כלום, אלוהים ימחל. אבל אני אלך לגיהנום כי באותו לילה אישה חיכתה לי על המזרון שלה ואני לא הלכתי...
מה התועלת בלדפוק לחירש על הדלת?
במהירות הבזק היה ממיר בתוכו את הרווח והופך אותו למסעות, נשים והרפתקאות חדשות
כנפיים – כך היה קורא לכסף
המוח שלי הוא לא מאה אחוז. וכול להיות שהוא מאה ועשר, יכול להיות תשעים, אבל מאה אחוז הוא לא, זה בטוח.
אני מדמיין את אלוהים דומה לי בדיוק רק יותר גבוה, יותר חזק, יותר מטורף; ובן-אלמוות.
אבל על זה בשום אופן הוא לא סולח. אוי ואבוי לו לגבר שהיה יכול לשכב עם אישה ולא עשה את זה. אוי ואבוי לה לאשה שהיתה יכולה לשכב עם גבר ולא עשתה את זה
האושר האמיתי זה שלא תהיה לך שום שאיפה ושתעבוד כמו חמור... שתחיה רחוק מבני-האדם, שתאהב אותם ושלא יהיה לך צורך בהם.
עכשיו שעברתי את השישים... העולם קטן עלי!
אם הוא (אלוהים) לא קיים? אז, הכל שווה לתחת!
הפעולה, הפעולה, גאולה אחרת לא קיימת.בראשית היתה הפעולה – ובאחרית
הרבה אנשים מפחדים מההבל; אני ניצחתי אותו.הרבה אנשים חושבים; אני אין לי צורך לחשוב. אני לא שמח על הטוב ולא מצטער על הרע
הזיקנה זו בושה גדולה
בחוזה שלי עם החיים לא התחייבתי לתאריך
השטויות שלי... המחשבות שלי... החולשות שלי ... מה ההבדל בין שלושת אלה
הרפתקאות מבריאות אותי
ויהי הבן-אדם; אלוהים הושיט את היד שינשק לו אותה, אבל הבן-אדם סילסל בשפם שלו ואמר: תעשה מקום לעבור, יא זקן
החיים חולפים מהר ושוב לא תנתן לך, לעולם ועד, עוד הזדמנות
כשהייתי קטן נמצאתי בסכנה שאפול לבאר; כשגדלתי נמצאתי בסכנה שאפול למילה 'נצח' ועוד לכמה וכמה מילים אחרות: 'אהבה', 'תקווה', 'מולדת', אלוהים'. כל שנה היה נראה לי שנחלצתי, שהתקדמתי. לא התקדמתי; רק שיניתי מילה, וקראתי לזה שיחרור
אם אנחנו נאכל ונשבע, אנחנו נשכח. זה מה שאני רוצה, זה מה שנותן לאוכל ערך
המוח הנכה, כמו הגוף הנכה, מעוררים אצלי בליל של אנטיפתיה, חמלה וגועל-נפש
רק מעטים יכולים לחיות את הניצחיות גם בחיים בני-החלוף האלה
אני חי אותן, את כל התעלומות שאתה אומר ואין לי זמן... אין לי זמן לתפוס בקשקשן הזה, העט, וככה העולם נופל לידיים של הסופרים
כן, אתה מבין עם השכל. אתה אומר: נכון, לא נכון; זה כזה, זה לא כזה; אתה צודק, אתה לא צודק. אבל מה יוצא מזה?אני מסתכל על הידיים שלך, על הרגליים שלך, על החזה שלך בזמן שאתה מדבר, וכל אלה נשארים אילמים, לא אומרים כלום כאילו אין להם דם. אז מאיפה אתה יכול להבין? מהראש? פפפ!
גמרתי עם המולדת, גמרתי עם הכמרים, גמרתי עם הכסף, נהייתי בררן. אני מסנן יותר ויותר, מוריד מהעול. איך אני אגיד לך את זה? אני משתחרר, נהיה בן-אדם
כל זמן שקיימת מולדת הבן-אדם יישאר חיה רעה, חיה רעה לא מאולפת
לא משנה אם אין לך ראש; שיהיה לך כובע, זה מספיק (לעשות הרושם הנכון על החברה)
תתנפל על העבודה, על היין, על האהבה ושלא תפחד לא מאלוהים ולא מהשטן. זה מה שזה נקרא גבר!
אם היו לי שני בנים, אחד ניושב בשכל, איש משפחה מחושב, ירא אלוהים, והשני הולל, נוכל, זללן, רודף נשים, עבריין נמלט, הייתי בטח מזמין את שניהן לשולחן שלי. אבל אני לא יודע, הלב שלי היה בטח עם השני (אלוהים לא שולח אף אחד לגיהנום, הוא אוהב את כולם וסולח)
לפתע, ברגע שתפסתי שנשארתי לבדי, הזדקנתי
המסקנה המעיתה....,הנחמה הנוראה: כל מה שקרה, לא רק שהיה צריך לקרות אלא גם מין הראוי היה שיקרה
עמוק בתוכי חשתי, שהמדרגה העליונה שהבן-אדם יכול להגיע אליה היא לא הדעת, גם לא הסגולה הטובה, גם לא הטוב, גם לא הנצחון; אלא משהו אחר, יותר גבוה, יותר הרואי ונואש: היראה, האימה הקדושה. מה יש מעבר לאימה הקדושה? השכל של הבן-אדם לא יכול להמשיך הלאה.
להגיד 'כן' להכרח, להמיר את הבלתי נמנע בהכרעה חופשית שלך עצמך, זוהי אולי הדרך האנושית היחידה לגאולה. ידעתי את זה ולכן לא אמרתי דבר
האשה האמיתית נהנית מהעונג שהיא נותנת לגבר יותר מאשר העונג שהיא מקבלת ממנו
שלושה סוגים של בני אדם: אלה ששמים להם למטרה לחיות את החיים שלהם: לאכול, לשתות, להתנשק, להתעשר, לעשות שם.... יש את אלה ששמים להם למטרה לא את החיים שלהם אלא את החיים של כל בני-האדם: הם נלחמים להאיר את עיניהם, לאהוב אותם, להיטיב איתם ככל שהם יכולים. ולבסוף יש את אלה ששמים להם למטרה לחיות את החיים של היקום: כולם, בני-אדם, חיות, צמחים, כוכבים, הם אחד, אותה מהות שנלחמת אותו קרב איום: איזה קרב? להמיר את החומר ולעשות ממנו רוח.
לא לפגוע אף פעם בלב של בן-אדם
פסגת המאמץ – האי-מאמץ
האושר פירושו למלא את חובתך. וככל שהחובה יותר קשה, ככה האושר יותר גדול...
התוכנית הגדולה שלנו לבנות מנזר ... בלי אלוהים, בלי שטן, עם בני אדם חופשיים...
(בשביל להיות חופשי) ... בשביל זה צריך שיגעון.. הכול או לא כלום! אבל אתה, יש לך שכל, וזה מה שידפוק אותך. המוח הוא חנווני, מנהל פנקסים, כותב, כך וכך נתתי, כך וכך לקחתי, זה רווח, זה הפסד
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה