החיים הם מאסר עולם, מאסר עולם, לעזאזל!
פרדה איטית מהאנשים שאתה אוהב כמוה כרעל. יותר טוב לחתוך מהר ושוב להשאר לבד באקלים הטבעי של הבן-אדם, הבדידות
אולי באמת לא נציל אותם, אבל נציל אנחנו את נפשנו בעצם הניסיון שלנו להציל
דמעות, מילים רכות, מחוות ידיים פרועות, גילויי קרבה המוניים, כל אלה היו בעיניו גילויי גסות שאינם יאים לגבר. אנחנו, שכל כך אהבנו זה את זה, מעולם לא החלפנו מילה רכה.
כאילו הזכירה להם הפרדה הקטנה הזו את הפרדה הגדולה
...הבין שהייתי עצוב מאד והיסס להשתמש בנשק האהוב עלינו – הצחוק, הלעג...
נפש האדם כולה בוץ, לא מעובדת, לא מבוראת. תחושותיה גולמיות, לא מהוקצעות עדיין, ושום דבר ברור וודאי אין היא יכולה לנחש
עד עכשיו נשמה שלי היית רואה את הצל ושבעת; עכשיו אוליך אותך אל הבשר
במה אתה עובד? בכל העבודות; בעיניים, בידיים, עם הראש, הכול. רק זה עוד היה חסר לנו עכשיו, שהיינו בוחרים
התחת של אשתו של הטוחן זה השכל של האדם
התחתנתי. הידרדרתי. נהייתי איש, בניתי בית; עשיתי ילדים. עינוי.
בבית זה בלבול מוח, דאגות, אשה, ילדים, מה נאכל, איך נתלבש, מה יהיה איתנו? גיהנום!
אני בן-אדם. בן-אדם, מה אתה רוצה להגיד? נו, חופשי.
אבל הדבר הזה, יא טמבל, זה המפתח לגן-עדן! (על הזין)
כשאין לך שיניים זה קל להגיד: תתביישו לכם ילדים, אל תנשכו
חיה רעה הבן-אדם בנעורים
העולם הזה הוא תעמולה ובן-אדם הוא בהמה גדולה. בהמה גדולה וגם אל גדול.
זה מה שנקרא חירות. שתהיה לך תשוקה אחת, לצבור מטבעות זהב ושלפתע תנצח את התשוקה הזאת ותפזר כל מה שיש לך ממנה באויר..... אבל אולי גם זה אינו אלא עבדות?
אני, ילד שלי, עושה הכל כאילו הייתי בן-אלמוות – ואני, עניתי לו,אני עושה הכל כאילו אני צריך למות כל רגע
מין הנקבה
זאתי אשה, תלמד, יצור חלש, בכייני.... היא דבר חולה, בכיין. אם אתה לא אומר לה שאתה אוהב אותה ושאתה רוצה אותה, היא מתחילה עם הבכיות
עיניין פראי הנעורים, לא-אנושי, כי לא מבינים
אתה לא מאמין בבן-אדם? לא, אני לא מאמין בכלום. אם הייתי מאמין בבן-אדם, הייתי מאמין גם באלהים, הייתי מאמין גם בשטן, הרבה בלגן
הבן-אדם הוא בהמה!
מה, אתה לא מאמין בשום דבר? לא אני לא מאמין בשום דבר, ולא באף אחד, רק בזורבס... כי רק עליו יש לי שליטה, רק אותו אני מכיר, כל השאר רוחות רפאים.... אם אני מת, הכל מת. כל הזורבקוסמוס יורד למצולות
השכל שלי הסכים עם זורבס, אבל הלב התנגד
השבח לאל כי הייתה יכולה לעשות אותי עיוור או דביל או גיבן או – חלצני אלוהים מצרה! – נקבה.
מה אתה רוצה שיצא ממנו, מהנכד שלך? שייקח את דרך הישר, שיהיה בן-אדם טוב, אדון טוב לעצמו, שיתחתן, שיעשה גם הוא ילדים ונכדים ואחד הילדים שלו שיהיה דומה לי.
היטב ידעתי מה ייחרב, אבל לא ידעתי מה יקום על החורבות
הייתי מאושר, וידעתי את זה. כשאנו חיים איזה אושר, בקושי אנחנו חשים בו. רק אחרי שהוא עובר ואנחנו מביטים לאחור, אנחנו מבינים במפתיע – ולפעמים גם בתדהמה – עד כמה היינו מאושרים
תגיד לי מה אתה עושה מהאוכל שאתה אוכל ואני אגיד לך מי אתה. יש כאלה שעושים ממנו שומן וחרא, יש אחרים שעושים ממנו עבודה וראש, ואחרים, ככה שמעתי, עושים ממנו, אומרים, אלוהים
חיות הטרף האלה (אריה, זאב) אף פעם לא מתנהגות כמו כבשים או חמורים, אף פעם לא סוטות מהטבע שלהם
הרי בשביל זה באנו לכאן, לממש רעיונות
איך מידרדרים האנשים, טפו, שילכו לעזאזל. עוזבים את הגוף שלהם ונהיים אילמים ורק עם הפה הם מדברים
הייתי ממלא את נשמתי בשר; הייתי ממלא את בשרי נשמה; הייתי מפייס בתוכי, סוף-סוף, את שני האויבים האלה משכבר הימים
הדברים המרחיבים את דעתו של אדם: הצחוק המפכה הצלול, השיחה בנעימים, האוכל הטעים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה