שבוע הודי

אחרי 10 ימי בטלה, התאוששות ואגירת כוחות נפש, הגיע הרגע בו הייתי מוכן לצאת לעוד גיחה אל תת היבשת. להיות כאן, בבית (כלומר במלון Home) בחוף Patnem שבמדינת גואה, זה מאוד מפנק ומגונן.
אפשר להעביר פה ימי שלמים בבטלה ובפינוק. ממש לא כמו לצאת לבדך אל רחבי המדינה העצומה הזו.

 

אש אדם בישראל

ישראלים מעלים עצמם באש, שורפים עצמם למוות בגלל התדרדרות מתחת לקו העוני?

זו לא מדינה בה אני רוצה לגדל את הילדים שלי. מדינה בה אנשים מגיעים לידי ייאוש כה חמור עד כדי שליחת יד בנפשם? זה התחיל עם אחד - משה סלמן - אירוע שזיעזע את המדינה.
אבל רק בחודשיים האחרונים היו עוד 4 מקרים ואלה בקושי זכו לתשומת לב בעיתונות.

האם לא רוצים לעודד התופעה על ידי מתן פירסום ל"גיבוריה" הטרגיים?

האם כל האנשים שנקטו בצעד נואש זה היו "לא שפויים"?

זה מטריד, זה כואב. זה לא אנושי. לא צריך לעבור לסדר היום.

אני צועד רגלי לירושלים לדרוש רשת ביטחון סוציאלית לכל אזרח ולכל תושב ולכל פליט שמצא כאן מקלט. שלא יהיה מצב בו מוות בשריפה מהווה פתרון עדיף על מה שהמדינה מספקת בעת צרה לכל מי שנזקק לכך.

ככה פתאום בלי התרעה מוקדמת מת לו אריק איינשטיין.

מי מת בגיל כה צעיר? רק בן 74 !   עוד לא הספיק להשלים את מלאכת הכתיבה, היצירה השירה.

והשאיר אותי ככה ללא הצליל המוכר של קולו,

ללא התקווה שאולי יום אחד, הוא יחליט, לפעם אחד ויחידה, להופיע הופעה אחרונה בהחלט בפארק,

ואני, עם מיליון איש בערך, פלוס מינוס כמה , מינוס כל אלה שהם לא ממש משלנו, נבוא להתענג על כל מה שהיה

אבל זהו, זה כבר לא יקרה, ארץ ישראל הישנה והטובה הופכת לארץ ישראל ישנה ולא טובה

סע לאט , אריק

קופאין - טוב או רע ליהודים?

 טור קצר בידיעות אחרונות משאיר אותו מבולבל - קפאין מקצר את הטלומרים

פעם, לפני המון שנים, חשבו שקפה מזיק לבריאות. לא משנה למה, הרי הסיבות המדעיות הן תמיד מאד מורכבות, אבל לפחות השורה התחתונה הייתה ברורה - זה מזיק

אחר כך התהפכו היוצרות ולקפה הייתה עדנה. קפה טוב לבריאות

שוב, לא משנה בדיוק למה, הרי המדע מורכב ומסובך ומשתמשים בו בהמון מילים לועזיות ארוכות, אבל לפחות המסקנה הייתה ברורה - לא מזיק! אפילו טוב לבריאות

, אבל היום - אני עומד עם העיתון ביד , קורא שוב ושוב ומתקשה להבין את המסקנה. אספרסו מקצר את הטלומרים... כלומר, מסביר הטור, הוא מזקין את התאים. זה לא נשמע לי טוב!  בגילי אני לא רוצה ששום דבר לא יעזור לי ולתאים שלי להזקין יותר מהר ממה שגם ככה הטבע עושה ללא עזרה.  אבל, מצד שני, ממשיך הטור ומפרט, סרטן מאריך את הטלומרים. סרטן זה לא טוב! את זה כולנו יודעים! ולא משנה למה בדיוק זה לא טוב, אבל מתים מזה, סובלים מזה, נושרות השערות בגלל הטיפולים, בקיצור, סרטן זה מאד לא טוב. אז אם סרטן מאריך טלומרים וקפה מקצר - לא יכול להיות שקפה זה כל כך גרוע, נכון? האויב של האויב שלך חייב להיות גם קצת ידיד שלך

או שאולי זה יותר מורכב מזה?  לא ברור לגמרי. אני קורא שוב את הסיינטיפיק לאסט ניוז של היום, מוזג מים רותחים בספל עם קפה שחור, בוהה בנוזל הסמיך המסתובב לו בכוס, מהסס קצת לגביו, האם הוא עמית או טורף, אבל יודע שאני אמשיך לשתות קפה כל בוקר ב 40 השנים שעוד נותרו לי על פני האדמה, לא משנה מה תהיה עמדתו של העיתון היומי 

החביב עלינו

בוווקר טווווב עוווולם

בעיות

הבעיה האסטרטגית שלנו, החיים במדינת ישראל, זה עודף הבעיות איתן אנחנו צריכים להתמודד!

בעיות, אשר בגלל המצב הייחודי של מדינת ישראל, הופכות להיות קריטיות, עד כדי סיכון קיומי לכל אחד מאיתנו, וזה גורם בפני עצמו להסתגרות פנימה ולכך שיש נטיה להתעלם מהקשיים תוך נקיטת מדיניות של בת יענה, תוך הסתמכות על אמונה ש"יהיה בסדר" וש"מה שהיה הוא שיהיה".

כדי לעשות קצת סדר, אנסה לערוך רשימה של הבעיות העיקריות שלנו, לאו דווקא לפי סדר עדיפות או כל סדר שהוא ברור. גם אוסיף את דעתי - איך שורדים פה. מי שחסר סבלנות שיידלג לסוף.

הבעיה הלאומית.  אנחנו אומה קטנה בלב הים הערבי, בלב האוקיינוס המוסלמי. איך שורדים לאורך זמן במקום כזה?

זה מצב שנראה חסר סיכוי לטווח הבינוני-ארוך.  הבעיה המקומית עם הפלסטינאים, איתם יש לנו שני קשיים עיקריים - בעיה דמוגרפית, ובעיית היותנו הגלית מול הדוד בקנה המידה הלוקאלי, גורמת לכך שנמנעת מאיתנו הזכות להחזיק בעמדת החלש מול החזק כפי שזה המצב. זו עמדה שנותנת חיזוקים ותמיכה שיש לחלש ושנמנעת מאיתנו בגלל הסכסוך עזה עם הפלסטינאים. הסתבכנו בסיטואציה מקומית שעושה לנו את החיים קשים גם בטווח הקצר, למרות היתרון האיכותי-טכנולוגי-פוליטי שאיפשר לנו להקים מדינה באיזור, יש מאין.

איך נשמר משטר דמוקרטי במצב הזה בומיעוט גדול במדינה הוא חלק מהמרחב הערבי, וזהותו התרבותית שונה כל כך מזו הנמצאת בשרשי המדינה היהודית?

הבעיה הכלכלית - זו בעיה כללית, כלל עולמית, חוצת תרבויות, תוצאה של השליטה הקפיטליסטית. היא באה אצלנו לידי ביטוי קיצוני ומחלישה את יכולת העמידה הכולל שלנו. עקרונית, זו הבעיה האמיתית של המין האנושי. היא גורמת לאי שיוויון בלתי סביר בין עשירים לעניים, היא נותנת עושר בלתי נתפס בידי מעטים בעלי כישורים מיוחדים בתחום הכלכלי-עיסקי, תוך התעלמות מוחלטת מהתרומה לאנושית של כישורים אחרים בתחומי המאנות, החינוך, השירות, הטכנולוגיה וכדו'. אם העולם יידע למצוא הסדר חדש הוגן יותר, אנחנו נתיישר בהתאם. אבל מציאת הסדר כלל עולמי שכזה עלול להתעקב בכמה עשרות שנים. מה יהיה עלינו עד אז ?

בעיית דת ומדינה - זה מתחיל מבעיית זהות. יהדות היא הרי בראש ובראשונה דת. מדינה היא יישות לאומית לא דתית. החילוניים בישראל מתקשים למצוא הגדרה טובה לשאלה "מי אנחנו". אם אנחנו לא דתיים, מהי הזהות שלנו? האם אנחנו ישראלים? זה אומר שאנחנו משתייכים לאותה קבוצה יחד עם ערבי מאום-אל-פאחם ולא עם יהודי ציוני מניו-יורק שתורם לישראל ומגיע לביקור כל שנה. אם אנחנו רואים ביהדות את התרבות והמסורת שלנו, איך נבדיל בינינו לבין מי שזו הדת שלו?

מה לגבי החרדים בישראל? חוסר הזיקה שלהם למדינה החילונית היא בעייתית. חוסר ההשתתפות שלהם בחיי הכלכלה היא חוצפה, דבר שהם לא היו מעזים לעשות בשום מקום אחר, מעשה המעניק להם בצדק הגדרה של פרזיטים. איך מתמודדים עם אוכלוסיה בעלת אמונה ומוטיבציה ברמות כה גבוהות?

האם תצליח הדמוקרטיה הישראלית לאכוף את ערכיה על אוכלוסיה דתיה, על החרדים?

בעיית התרבות הישראלית - כבר היום 20% מהישראלים הם ערבים מוסלמים, כ 15% חרדים, עוד כ 20% דתיים, וכל פלח אוכלוסיה זו בעל מערכת חינוך נפרדת שמחנכת את בניה לעולם ערכים שונה ואף סותר זה לזה. איזו תרבות  תאחד את הישראלים כעם?  האם נוכל לקיים מערכת חינוך ממלכתית בעלת ליבה רחבה משותפת לכולם? 

הציונות התנתקה מרובדים תרבותיים רבים שאיפיינו את יהדות הגולה. חלקם הם נכסים שחבל להפסידם, כמו אהבת ההשכלה וכבוד למורה. האם אפשר להחזיר את הגלגל? איך נשלב תכנים תרבותיים היסטוריים לעולם דיגיטלי?

קיימות וגידול האוכלוסין - כדור הארץ לא יוכל לקיים אוכלוסיה שהולכת וגדלה בקצב שהמין האנושי צמח במאה השנים האחרונות. יהיה צורך לכפות הגבלות על הילודה כפי שנעשה בסין. האם אנחנו, עם קטן ונתון לסכנת השמדה נוכל לתרום את שלנו לייצוב גודל האוכלוסיה? 

ובינתיים, זיהום האויר, בינוי בשטחים פתוחים, זיהום הנחלים, מחסור בשטחי טבע ציבוריים, העברת משאבי מדינה לידיים פרטיות וניצול משאבים השייכים לכולם בצורה שנועדה למקסם רווחים - איך נתמודד עם זה?

על ממשלת ישראל להתמודד במקביל בכל החזיתות. לפעמים הדגש יהיה על נושא מסויים, לפעמים על נושא אחר, אבל צריך להחזיק בעמדה ברורה בכל עמדה.

כדי לשרוד במזרח התיכון, בים המוסלמי, בעולם המחר, יש דרך אחת בלבד למדינת ישראל:

הקפדה על ההגדרה של מדינה יהודית דמוקרטית - זה אומר שהיהדות של המדינה היא יהדות תרבותית-לאומית ולא דתית, שהדת מופרדת לחלוטין וכפופה לגמרי למדינה. הדמוקרטיה צריכה להיות כל כך חזקה כך שאפשר יהיה לתת אוטונומיה תרבותית למיעוטים שירצו בכך - ערבים, חרדים, דתיים, גם אם בסופו של דבר הם יהוו רוב במדינה! כלומר, צריך לכפות על כולם להתחייב לערכי הדמוקרטיה, כדי שזו תקנה להם זכויות פולחן.

נשיג זאת על ידי יצירת מערכת חינוך מתקדמת, דמוקרטית וליברלית, בתוספת מגוון הרחבות סקטוריאליות.

זה מחייב פשרה טריטוריאלית על בסיס קווי 48-67, ושמירה על אחידות וגיבוש לאומי רב.

את גבולות המדינה ואת בטחונה יש לשמר באסרטיביות ובעוצמה לא מתפשרת.

חוסן חברתי מחייב הגינות וצמצום פערים כלכליים. מיסוי על עושר, על רווחי חברות ועל ירושות, לצד הלאמת משאבי המדינה תוך הפרטת הניהול של המשאבים הם חלק מהאמצעים לכך.

מי ייעשה את כל זה?

מפתיע - דב חנין הוא הקרוב ביותר לעמדות אלו....

דנקנר ורוה"מ

למרות המעטפות מלאות במזומנים שנמסרו לידיו ונעלמו, למרות עודפי הכספים שהתקבלו מכל מיני עמותות קשות יום עבור טיסות שלא היה - איכשהו האחד יצא זכאי משתי תביעות. 

בהפרת אמונים הוא אשם.

והנה -  כבר יש חמור שקופץ בראש, החבר הטוב. גם לו נגרם סבל עמוק רב שנים. הנה הוא מדבר בלשון "אנחנו":  איך ספגנו, נאבקנו, עברנו... ועכשיו גם ניצחנו ונחגוג.  כמו שני אחים, שני חברים בדם. כמעט רוצה אני להזיל דמעה.

זה   א מ נ ו ן   ד נ ק נ ר....!!!

תגיד לי דנקנר לא-נכבד, אתה ואולמרט חברים מאיפה? שירתתם ביחד באיזו יחידה מובחרת? עברתם טירונות מפרכת שאיחדה אתכם? למדתם ביחד בתיכון, או באוניברסיטה וביליתם שעות ארוכות בספריה בשינון החומר למבחנים, או במעבדה?

או שמא, הייתם שני אופוטורטוניסטים צעירים שרכבו זה על ההצלחה של השני? האחד פוליטיקאי צעיר ומבטיח הפותח צוהר לחברו העיתונאי הקטן ללכלוך השלטוני, והשני עיתונאי שאפתן שמזכיר את שותפו למסע ההצלחה האישית בכל הזדמנות מעל דפי העיתון? כמו שני גושים דביקים נשארתם צמודים זה לזה?

מי הוא ראש הממשלה לשעבר שמעיד על עצמו שהוא תמיד ישן טוב בלילות? תמיד? גם כששלחת חיילים לקרב? גם לקראת פגישה מכרעת עם נשיא זה או אחר? גם כשהחלטת לגרש מהגרים?

מי הוא בעל הלשון הגסה המציע לפרקליט המדינה ללכת להתאבד?

תמשיכו לצבור זיכויים בבתי המשפט ותמשיכו לרשום לעצמכם פניני לשון שמעידות על טיב אומריהן.

לי אין חברים מהסוג שלכם, ואני לא רוצה לראות בשלטון את הדגם הדוחה הזה.

החיים ארוכים! לא לדאוג!

       עיתון הארץ מודאג! הישראלים חיים יותר שנים מאשר אי פעם והמגמה רק הולכת ומתגברת. 

איזה אסון צפוי לנו בקרוב: הרבה מאיתנו צפויים לחיות עד גיל 100!

זה פשוט איום ונורא. מה נעשה עם כל הקשישים האלה שמתעקשים להמשיך לחיות?

למה הם בכלל מעוניינים בכך? מה כבר קשיש בן 90 יכול לעשות? האם הוא בכלל עוד מסוגל להנות ממשהו? מסוגל לטעום מהחיים? הם בעצם די מיותרים כאן. הם מזכירים לנו, הצעירים, שיום אחד גם אנחנו נהיה כאלה. זה לא מתאים לנו!

הם כמו מראה עבורנו. תזכורת יומיומית לכך שהפסדנו לתת כבוד לקשיש, וגם למורה, ולשכן וגם לשר ולשופט. רק החייל עוד מקבל רספקט, וגם זה, רק אם הוא באיזו סיירת או ביחידה 8200, לומד על חשבוננו ומתכנן למכור סטארטאפ עוד שנתיים.

חיים בגיל 90 זה כמו במשחק כדורגל. יש שכבר נגמר להם הכוח, שבקושי מתרוצצים על המגרש, רק מבקשים לשמוע את שריקת הסיום הגואלת. יש כאלה שמקבלים זמן פציעות, מעבירים כמה שנים פגועים ופצועים, גוררים את כל המשפחה למסלול עינויים. אבל פה ושם יש את אלה שבשבילם החיים הם כמו משחק וגם מעבר לדקה ה90 אפשר לעשות "ניסים". כמו שמנצ'סטר יונייטד עשתה לביירן מינכן בגמר אליפות אירופה ב99 (של ה"מאה הקודמת") גמר בלתי נשכח, וכמו שהיום עשתה היריבה העירונית הלא אהובה במיוחד שלה, מנצ'סטר סיטי, שכבשה אף היא שני שערים בתוספת הזמן והפכה פיגור לניצחון שהביא לה אליפות אנגליה ראשונה לאחר כמה עשורים.

אז מי אומר שלא כדאי לטעום מהחיים עד הרגע האחרון, לא רק עד הדקה ה 90. ומי זה המודאג מהעיתון? שלא ידאג! בכל אופן, שלא ידאג לי. אולי לפעמים אני חרד את המשחק, אבל את החיים משחקים עד שריקת הסיום ואני מתכוון להבקיע עוד כמה גולים עד אז.

אז לא לדאוג, אתם שם בעיתון. לפחות אל תדאגו לגבי אריכות החיים המופרעת הצפויה לנו. עם צרות כאלה נסתדר, בעיקר אם מישהו יטפל בשאר הצרות המטרידות אותנו באמת.