למה אני מציין את מספר האנשים הכלל? כי היה המון זמן פנוי, בזמן שהתזמורת עסקה בשלה על הבמה, להתעסק בדברים אחרים שיעזרו להעביר את הזמן. בדרך כלל אני לא סובל מבעיות כאלה במופעים מרתקים בהם אני מחובר לבמה, או לאקרן, אבל למען האמת - היה די משעמם הפעם.
יש ביצירה קטע קצר בן כ 30 שניות שהוא קצבי ומעורר ומלהיב, והקטע הזה אפילו חוזר כ 4-5 פעמים לאורך המופע, אבל בשביל 2-3 דקות אלו היה צריך גם להעביר כשעה וארבעים די מייגעים. הפירסום בטלויזיה היה מאד מוצלח כי בדיוק השמיעו את הקטע הזה יחד עם התפאורה המרשימה וזה באמת נתן חשק לעוד. ובאמת באו 100,000 איש. אם היו יודעים שבעצמם הם כבר ראו הכל בפירסומת בטלויזיה, יתכן והיו מסתפקים בזה.
למרות דעתי זו, אני לא מצטער לרגע שהייתי שם, בפארק. זה מראה מאד מרשים לראות רבבות אנשים יושבים ביחד כשעתיים באופן די רגוע. לראות את תורי האנשים (ישראלים) עומדים בסבלנות בתור לבידוק הבטחוני, יושבים זה ליד זה ולא זה על זה.
ואיזו עוצמה יש לקהל כה גדול. לרגע דימיינתי לעצמי את משה רבנו מול 600,000 בני ישראל היוצאים ממצרים. כן, זה המספר כפי שכתוב במקורות. ברור שזה בלתי אפשרי אבל זה נחמד בתור סיפור. מעניין איך הרגיש ראש העיר כשעמד לפני הרבבות ודיבר, ודיבר ודיבר. האם הזמרים והנגנים התרגשו קצת? הרי גם הם, המורגלים בהופעות בפנ קהל, לא מנגנים לעיתים קרובות בפני 100,000 איש, אמנם אסייאתים מהמזרח התיכון, אבל בכל אופן, זה משהו.
מסביב חגו מטוסים, חלקם לכיוון שדה דב, רובם מהמערב אל נתב"ג. מדרום, קו הרקיע של רמת גן ותל אביב בהחלט נותן תחושה של כרך בינלאומי מכובד.
אור הפרוז'קטור מעלי, הבליט את העובדה שהאויר שאנו נושמים אינו צלול ואינו נקי אלא הוא עמוס במילירדי חלקיקים המקפצים בריקוד בראוני אקראי. האם זה מה שאנו נושמים? כל הטינופת הזו נכנסת דרך האף אל הריאות שלנו? אבוי.
המופע הסתיים שקול ענות חלושה. לא היה סיום בובמסטי כפי שמקובל ברבות מהיצירות הקלאסיות. רבים מהקהל כנראה לא שמו לב לכך שהעסק הסתיים. הם כבר ישנו על השמיכות, או כבר מזמן היו שקועים בשיחות דשא ובזלילה קלילה.
היה ערב מאד מרשים, מאד עוצמתי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה